חיפוש: צמחים מאמרים
מבזקי חדשות
ידידי ואויבי הגן
עליית הטמפרטורות היא אות הזינוק לצבא גדול של אויבי הגן: זבובים, פשפשים, חיפושיות, כנימות, תריפסים, נמלים, חגבים, חלזונות, זחלי פרפרים ועשים. זהו גם הזמן להופעת מחלות פטריתיות על פני העלים, הגבעולים והפרחים, אולם אין צורך להיבהל כי יש דרכים להתגבר על מזיקים ומחלות אלה. בטבע קיים שיווי משקל בין היצורים השונים, ולכל מזיק בגן יש אויב, הנכנס גם הוא לפעולה עם מזג האוויר המתחמם. תגובה מתאימה בזמן הנכון יכולה למנוע צרות ואכזבות.
ככלל ראשון יש להקפיד על ניקיון הגן והרחקת עשבי בר, המהווים חממה למזיקים ומחלות. יש להקפיד לעשב לעיתים קרובות, לתחח ולהזין את הצמחים, ולהרחיק צמחים נגועים וחלשים. 
צמחים המתפתחים בתנאי גידול מיטביים (כמות מתאימה של אור, מים ומזון) הם בעלי חוסן רב ויצליחו יותר בקלות לגבור על הבעיות. 
היו ערים לבעיות ובדקו את הצמחים בעת ההשקיה או  עישוב הגינה.
אין לשכוח את צידם התחתון של העלים. לעיתים קרובות הוא משמש 'משטח נחיתה' לכנימות כמו אקריות, תריפסים וזחלים זעירים של פרפרים ועשים. שני צידי העלה (במיוחד של עצי פרי וורדים) דורשים בדיקה מידי כמה ימים באביב ובקיץ.

אויבי הגן

הנמלים גונבות זרעים, אך בדרך כלל אינן מזיקות במישרין לצמחים. בבניית מחילותיהן התת קרקעיות הן מתחחות את האדמה בסמוך לשורשים והצמח עלול לנבול ולמות. במדשאות הן יוצרות לפעמים תלוליות עפר וגורמות להתייבשות השתילים בסביבת הקן.
הרגלן המזיק ביותר הוא הפצת הכנימות בגן על ידי נשיאת ביצים של כנימות וזחלים שלהן מצמח לצמח.
אם תאירו עם פנס בלילה חמים בגינה על שתילי החרציות או הורדים, קרוב לוודאי שתראו גדודי נמלים עולים ויורדים על הגבעולים, דבר המראה כי לפני ימים ספורים הם 'הניחו' ביצי כנימות בראש הצמח, ועתה, משבקעו הכנימות והחלו למצוץ את הגבעולים העסיסיים, באות הנמלים 'לחלוב' את הנוזל הדבשי והדביק המכונה 'טל דבש' שהכנימות מפרישות, כדי להביאו אל קניהן התת קרקעיים ולהזין בו את זחליהם.
קשה מאוד להשמיד נמלים. תוכלו להפחית את מספרן על ידי שפיכת מים רותחים לתוך הקינים, לשים פיתיונות סמוך לקינים, או לפזר אבקות פיתיון גרגרי סביב הקינים. 
איך מגיעות הנמלים אל המזון?
נמלים הן יצור די פשוט, שתכליתו למצוא מזון. נמלה יכולה ללכת סביב הקן שלה ברדיוס לא גדול, ואם תצליח להגיע יותר מ-200 מטר מהקן, תמות ברעב. לנמלים חוש ריח מפותח, דרכו מתבצעת רוב התקשורת שלהן. נמלים קולטות ריחות של מזון שנישאים באויר והולכות בעקבותיהם, ישר למטבח... כל נמלה משאירה אחריה שובל ריח כדי למצוא את הדרך חזרה, ואם היא מוצאת מזון, היא מודיעה באמצעות חומרים מסויימים לשאר הנמלים על קיומו של האוכל. לאט לאט יותר ויותר נמלים מוצאות את שביל המזון, והן הולכות ומתרבות.


צבתן או יתוש טיטוס הוא חרק זעיר המתקיף צמחים רבים: ורדים, דליות, ציניות, חרציות, ציפורן ואחרים. הוא קורע את חלקיו הפנימיים של הפרח לחתיכות. כרוב בני משפחתו, הצבתן הנקוד מעדיף מקומות אפלים, מוגנים וחשוכים. בשעות היום הוא מסתתר בסדקים ובחריצים אפלים ולחים, ובלילה הוא יוצא לחפש מזון. כאשר הוא מרגיש מאוים או בשעת ציד, הצבתן מקמר את הצבת שבגבו. למרות מראהו המאיים - צביטתו איננה חזקה מספיק כדי לפצוע את העור והוא אינו יכול לנשוך או להעביר מחלות לבני אדם. בהיות אוכל כל, הצבתן עלול להזיק לצמחייה בגינות נוי, בעיקר לפרחים. מאידך, הוא גם טורף מזיקים שונים כגון כנימות וחרקים אחרים.

אגרוטיס - זחל של עש לילה, המצוי רוב שעות היממה בקרקע. כשהוא נחשף לאור או כשנוגעים בו הוא מתקפל. זהו מזיק שגורם לנזק וחורבן בשתילים צעירים. הוא מקצץ נבטים צעירים (לרוב בשעות הלילה), אוכל את שורשיהם ומעלימם במעמקי האדמה. תוכלו למצוא את הזחל האפרפר, שאורכו 2-5 ס"מ, ע"י הפיכת האדמה במקום בו בוצע הנזק. כאמצעי מניעה יש לשמור על ניקיון הגינה מעשבים או לפזר 'ספסן גן' (רעלי) על פני הקרקע.

לבנין הכרוב הוא פרפר מבשר אביב. כנפיו לבנות וקצוות הכנפיים הקדמיות שחורות, אולם הזחלים שלו, שבוקעים ממאות ביצים שהוטלו, הם ממזיקי הגן הנוראים ביותר. הזחלים שעירים וצבעם ירוק מנומר. הם מתקיפים צמחים ממשפחת המצליבים כמו כרוב, צנון ולפת, וצמחי הנוי כמו סלסלי כסף, מנתור מאפיר, כובע הנזיר ובן חרדל.
כאשר מבחינים בפרפרים צחורים ויפים אלה, יש לבדוק בצידם התחתון של העלים נוכחות ביצים, הנראות כקבוצת ראשי סיכות צהובים וזחלים זעירים כהים.

צבתן נקוד

אגרוטיס

לבנין הכרוב



פרודניה היא מן עש בצבע חום אפור. בקיץ ניתן למצוא אותה ליד נורות דולקות במרפסות. זהו מזיק רב פונדקאי שמסב נזק לגידולים חקלאיים ולגינות הפרטיות. הנקבות מטילות את הביצים בקבוצות על נוף הצמח ומכסות אותן בשערות. הזחלים הבוקעים מתחילים ישר במלאכת הזלילה- הם מכרסמים את רקמות העלה מצידו התחתון ומשאירים רק את השכבה השקופה המכסה את העלה. כשהזחלים גדלים הם יוצרים חורים בעלים. הם אוכלים גם פרחים וגבעולים צעירים. הזחלים הגדולים פעילים בלילה ובמשך היום הם מסתתרים בקרקע. צבע הזחל הבוגר אפור או חום-אפור עם פסי אורך צהובים. בצד הגבי של הזחל יש כתמים שחורים. הפעילות העיקרית של הזחלים היא בחודשי הקיץ והסתיו. עישוב יקטין את המשיכה של העשים לגינה.
כאשר מבחינים במזיק אפשר לנסות למצוא את הזחלים ולאסוף אותם ידנית או לפזר פיתיון גרגרי דוגמת ספסן גן ופרודן או ריסוס עם סימשופר או בנימיקס-45.

זבובי פירות כמו זבוב הים התיכון הם זבובים קטנים (כ-5 מ"מ אורכו), כנפיהם רחבות ועליהן 3 פסים. זהו אחד המזיקים הקשים הגורמים לנזק בחקלאות ובגינון. הנקבות עוקצות פירות של עצים ומטילות בהם את ביציהן. הרימות אוכלות את הפרי וגורמות לריקבון. הדקירות עצמן גורמות להחשת ההבשלה וכן לזיהום פטרייתי. ההדברה בעייתית כאשר איננה כוללת את כל האיזור הנגוע (הזבובים עפים מחצר לחצר). עם זאת, ניתן לתלות על העצים מלכודות אקולוגיות כמו ביופיד או לוחות דבק צהובים הניתנים לתליה בנוף העץ, וכן אפשר לעטוף את הפירות בשקית נייר. ניתן לרסס בתכשירים אורגניים כמו פרימוגן וגם ברעלים כמו בומינאל עם מלתיון.

חיפושית המלדרה (חומייני) היא חיפושית חומה עגלגלה באורך 7-10 מ"מ. הבוגרים פעילים בלילה ויוצרים חורים לא סימטריים בכירסום ניצנים, פרחים ועלים של צמחים שונים כמו ורדים, גרברות, בטטות, מרגרטות, עצי הדר ועוד. החיפושית חיה בקרקע ומכרסמת את השורשים, גם של המדשאה. פעילותם מאפריל ועד נובמבר (בעיקר במאי ובאוגוסט), ותפוצתם באיזור החוף והנגב באדמות הקלות, אך הם ממשיכים לחדור לאיזורים נוספים.
דרכי מניעה כוללת פיזור אבקת פיתיון כמו דיזקטול, פירינקס או דורסבאן, או ריסוס העלווה בסימשופר.

תריפסים הם חרקים זעירים (אורכם 1-1.5 מ"מ) ממינים שונים כמו תריפס הטבק (חום-אפור), תריפס השמש (שחור), תריפס קליפורני (חום או צהוב) ועוד. כולם מוצצים פרחים, עלים או ניצני צמיחה. הנזק האופייני אותם הם גורמים הוא שריטות (כמו איבוד צבע בפרחים ובעלים) ושינויי צבע בעלים (הכספה, הלבנה והצהבה). כמו כן ניתן להבחין בנקודות הפרשה שחורות על גבי העלים. ניתן להקטין את האוכלוסייה על ידי פיזור לוחיות צהובות וכחולות עם דבק, ואם יש צורך לרסס במלתיון.


זבוב הים התיכון

חיפושית המלדרה


תריפס




אקריות אדומות הן יצורים זעירים השייכים למחלקת העכבישנים. האקריות מתיישבות בעיקר בצידם התחתון של העלים בתנאים של טמפרטורות גבוהות ויובש. בהתקפה קשה הן מתפשטות בחלקים נוספים של הצמח, כמו קודקודי צמיחה ופרחים, ואז ניתן בקלות להבחין בקורים דקים עליהם נעות האקריות ועליהם תלויות ביצים לבנות קטנטנות. האקריות מוצצות את מוהל התאים וכתוצאה מכך משתנה צבע בעלים לירוק בהיר/אפור, לצהוב או לברונזה. במצב שבו יש ריכוז גדול של אקריות העלים מתייבשים ונושרים. האקריות תוקפות כמעט את כל הצמחים בבית ובגן: ירקות, תבלינים צמחי נוי פורחים וצמחים עלוותיים (לדוגמה גפן ועצים).
ישנה גם אקרית העיוותים, שהיא שקופה ומאוד קשה להבחין בה. היא תוקפת בדרך כלל את הצימוח הצעיר וגורמת לעיוותים של עלים צעירים וקודקודי צמיחה. אקרית העיוותים נפוצה מאוד בצמחי בית ופרחים. להקטנת האוכלוסייה רצוי להגביר את לחות האוויר על ידי המטרה או ריסוס העלים במים.
אם יש צורך ניתן לרסס בנימגארד.

כנימת עלה ירוקה היא המזיק הכי פורה מבין המזיקים בתקופת האביב, הקיץ והסתיו. ביום אחד יכולה נקבה בוגרת אחת להביא לעולם אלפי צאצאים (בהטלת ביצים או השרצה). הנזק שהיא גורמת הוא רב:
א. מציצה של מוהל התאים, בעיקר באמירי צמיחה, בניצני פרחים ובצידם התחתון של העלים. דבר זה גורם לעיוותי צמיחה, לסלסול עלים ולנזק עקיף של העברת וירוסים גורמי מחלות מצמח נגוע לצמח בריא. 
ב. הכנימות מפרישות נוזל מתוק ודביק המכונה טל-דבש, שעליו מתפתחות פטריות הפייחת המשחירות את הפרחים והעלים, אוטמות את פיוניות העלים והופכות את הצמח לעלוב ומכוער.
כנימת העלה הירוקה מתרבה במהירות עצומה, ולחלק מהכנימות אפילו כנפיים, מה שמקשה על הדברתן בגן. למרות שיש הרבה פתרונות כימיים להדברת הכנימה, עדיף תמיד לנסות להשמידן בדרך 'ירוקה' יותר- לדוגמה באמצעות תמיסת סבון. 
תכשירים כימיים להדברת הכנימה הם תכשירים לריסוס ישיר על העלווה במקום הנגוע כמו סייפן או תרסיס נגד כנימות. תכשיר נוסף יעיל במיוחד הוא מלתיון.
חיפושית 'פרת משה-רבנו' היא האויב הטבעי של כנימת העלה הירוקה.

כנימות עש הטבק הן חרקים מעופפים קטנים (גודלם 1.5 מ"מ) עם כנפיים לבנות. בדרך כלל מופיעים בקיץ ובסתיו. במקומות עם טמפרטורות גבוהות דור אחד מתפתח תוך שבועיים-שלושה, ועל כן הם מתרבים במהירות גבוהה. הבוגרים וגם הביצים נמצאים לרוב בצידם התחתון של העלים וכשמנערים את הצמח הנגוע יוצא ממנו 'ענן' לבן. הזחלים מוצצים את מוהל התאים ומפרישים כמויות גדולות של טל-דבש המהווה מצע גידול לפטריות הפייחת המשחירות את העלים והגבעולים. נגיעות קשה של צמח יכולה לגרום לניוונו ולמותו. יחד עם זאת, כנימת עש הטבק מעבירה לעיתים וירוסים ומחלות מצמח לצמח ולכן יש להגביל את התרבותם בגינה. 
ראשית יש להפטר מעשביה מיותרת בגינה שכן הכנימה תימשך באופן טבעי לאזור. ישנם תכשירים כימיים רבים לטיפול בכנימות ובזחלים, עם זאת מומלץ להשתמש בגינה, ובמיוחד בערוגת תבלינים, ירקות ועצי פרי בתכשירים אורגניים ביולוגיים כמו נימיקס 45 וביותרסית. 
צמחי בית עם עלים רחבים אפשר לשטוף במים פושרים ולשפשף בעדינות את העלים.
תכשיר כימי יעיל הוא סימשופר (5 מ"ל תמהיל לליטר מים) או קונפידור בהגמעה.

כנימה קמחית או כנימת ההדר, היא כנימה צהובה (לנקבה אין כנפיים) המכוסה שעווה לבנה. היא יוצרת מעין שק להטלת ביצים הנראה כמו צמר גפן, להגנה על הביצים. הכנימה הקמחית אוהבת להסתתר, לרוב היא מתמקמת בזוויות הנוצרות בין הפטוטרות לגבעולים, בין עוקצים לפירות, בין העורקים הבולטים על העלים, ובתוך הקרקע היא נמצאת לאורך השורשים, בין גלדי בצלים ובפקעות.
הזחלים ניידים ונראים בצורת אליפסה ורודה המפוספסת לרוחבה. בנוסף לנזק שהיא גורמת ע"י המציצות, היא מפרישה טל-דבש שמושך אליו נמלים המפיצות את הזחלים, יחד עם פטריות פייחת המלכלכות עלים, פירות וגבעולים.
הסירו ביד כנימות ואם יש צורך רססו עם סייפן. חיפושית 'פרת משה רבנו' וזחליה הטורפים את הכנימות היא אויבה הטבעי של הכנימה.
פיתרון כימי יעיל- ריסוס באקוגן מלתיון או קונפידור בהגמעה.

דבורה גוזרת עלים- לעיתים נופתע לראות בוורדים עלים מחוררים ונקובים. החשד יכול ליפול על ציפורים או זחלים, אולם למרבה הפליאה החורים העגולים או הסגלגלים גזורים בצורה 'נקיה'. זהו מעשה ידיה של הדבורה גוזרת העלים- 'גזרנית'. היא זקוקה לחומרים אלה כדי לבנות את הקן לביצים שתטיל. תחילה היא חותכת חתיכה עגולה מעלה הורד ומצניעה אותה במקום מסתור. לאחר מכך חוזרת הדבורה וגוזרת ברגליה חתיכה סגלגלה אותה תגולל כמו סיגר ותדביק אליה את החתיכה העגולה כבסיס לקן. לתוכה תטיל הדבורה את ביציה ותאטום אותם בדבק אותו הכינה. 
הגזרנית גוזרת גם עלים של צמחים אחרים: חרוב, כליל החורש, רימון, עפרית הכף, שסק, ספודילה וקלורנדרון.
כדי למנוע חדירה של הדבורה לאזור הגינה יש להקפיד על גיזום צמוד לעין בוורדים, גיזום ענפים חלולים והרחקתם משטח הגן ומריחת פצעי גיזום.
באם הנזק גדול יש לרסס באקוגן סימשופר (רעיל מאוד לדבורים).

זבוב המנהרות (מנהרן) מופיע בדרך כלל בעלים של כרפס, מנתור מאפיר, כובע הנזיר, פטוניה, מפלית, ציניה, עצי הדר וצמחים רבים אחרים. חרק זה נראה כמו זבוב בית זעיר (2 מ"מ אורכו) ואינו מעורר תשומת לב מיוחדת. הנקבה מטילה את ביציה בתוך רקמות העלה, והרימות הקטנות נוברות מחילות בתוך העלה, תוך כדי 'זלילת' דרכן אל חוץ לרקמות העלים, שם הן מתגלמות. התוצאה הנראית היא מעין 'רישומים' שונים וחבורות וקווים על פני העלה. בנוסף ל'רישומים' ניתן להבחין גם בנקודות רבות הנוצרות מדקירת הנקבות לשם הטלה והזנה, וכן בסלסולי העלה (בעיקר בעצי הדר).
תליה של לוחיות דבק צהובות (פרוטקטור) בנוף העץ או באזור הנגוע יקטין את אוכלוסיית המנהרנים. כשהנגיעות  קטנה, ניתן להסיר ידנית את העלים הנגועים ולשרוף אותם (לא להשליך בגינה או לערימת קומפוסט). 
חומרים נוספים לטיפול:
1. ריסוס בנימקס-45 0.1%.
2. ריסוס בביותרסית C 0.1%.     
3. הגמאת הקרקע עם קונפידור 6-1 סמ"ק לצמח בהתאם לגודל.
4. מריחת הגזע עם אקוגן מוספילן.

ציקדת הרוק - יש כמה חרקים מזיקים שאנו פשוט חסרי אונים לגביהם, אך למרבה המזל הנזק שלהם אינו רב. הצמחים הפגועים נראים כאילו מישהו ירק עליהם. אם תיתקלו בצמחים במכוסים בקצף רירי כנראה שהציקדה קפצה לביקור. בתוך השלולית רוק תמצאו שני זחלים ירוקים של חרק זה. הבוגר ינתר במהירות כצפרדע (ומכאן שמו באנגלית - froghopper) מצמח לצמח כאשר ננסה לתפוס אותו. ציקדת הרוק ניזונה מצמחי הגן ולפעמים מזהמת עצי אורן. יש להרוס את הקינים ולהשמיד את הזחלים באמצעות זרם חזק של מים.

ערצב, או 'כלב מים' הוא מטרד רציני בגינה הביתית. הערצב בונה מחילות בשכבת האדמה העליונה לאחר שהתרככה על ידי הגשם או מי ההשקיה, והורס צמחים ובצלים במציצת השורשים והגבעולים ואכילתם. הוא פעיל בעיקר באביב ובסתיו. כדי להיפטר ממזיק זה יש להקטין את הלחות בקרקע ע"י ריווח השקיות, או להשתמש בפיתיונות גרגרים כמו ספסן, פרודן ודורסבן.

חלזונות עם בית וחשופיות ניזונים מעלים, מגבעולים ומפירות כמו תות שדה ויוצרים בהם חורים. החשופיות ניזונות גם משורשים. הם נמנים עם המזיקים הבלתי נראים, שמתחבאים במשך היום, ובלילה עורכים ביקורים ומשאירים אחריהם עקבות ריריים כסופים (לפעמים גם הפרשות שחורות). פעילותם בסביבה לחה, בעיקר בסוף החורף ובאביב, או באזורים המושקים בגינה כל ימות השנה. 
ניתן לאסוף מהגינה את החלזונות ביד או לפזר מתזון בסביבת פעילותם. ליד צמחים הסובלים מהתקפות חלזונות אפשר לשתול צמחים עשירים בצורן: אספרגוס, עשב פמפס, רוזמרין או צמחים דוחי חלזונות כמו חרדל, קורנית, מרווה, ועוד צמחים ממשפחת השפתניים.
האויבים הטבעיים של החלזונות והחשופיות הם קיפודים, חדף, קרפדות, צפרדעים, אווזים,  ברווזים ותרנגולות.




ציקדת הרוק


ערצב



חילזון



חפרפרת (או חולד) היא יונק הגר מתחת לפני האדמה. החפרפרת הורסת את הצמחים בעת בניית המנהרות התת קרקעיות הרבות ומקומות המסתור, מכרסמת ואוכלת שורשים ומושכת פנימה למחילותיה שתילים וצמחים שלמים. יחד עם זאת, היא מועילה בכך שהיא ניזונה מדרנים (זחלי חיפושיות). בערים כמעט ואין רואים את החפרפרות, אך באזורים כפריים ניתן לראות בגינות תילי אדמה של קרקע על המדשאות. פעילותן בתחילת החורף ובאביב. 
הדרך הטובה להפטר מהחפרפרת היא הזרמת מים בלחץ למחילות, או ע"י שימוש בפיתיון מורעל (תפוחי אדמה או זרעי חיטה).

שפני סלע הפכו למטרד ולמשחיתי גינות בעיקר בגליל. הם נכנסים לגינות ירק ונוי, אוכלים עלים ופרחים ואינם פוחדים לטפס על עצים ולאכול פירות ולכרסם קליפות גזעים - נזק שבסופו של דבר ממית את העצים. השפן הוא מזיק שקשה מאוד להפטר ממנו.

הצב הוא אורח נדיר בגינה, ובעיקר בשטח עירוני. הוא מסוגל לאכול ראש חסה שלם בפחות משעה. למרות זאת ע"י גידור ניתן להגן על הצמחים וגם לא לפגוע בצב. 

במאמר זה הזכרנו את המזיקים המצויים ביותר בגננו. אל תמהרו להדביר את הצמחים כאשר רמת הנגיעות נמוכה, תנו לטבע לאזן את עצמו עם האויבים הטבעיים של המזיקים. אם בכל זאת הנגע מתעצם, נסו לטפל קודם כל על ידי שימוש בחומרים ידידותיים לסביבה.


*** ידידי הגן ***
עטלפים מופיעים לאחר שקיעת החמה, למרות שמדובר בדבר נדיר. ציידים מהירי תעופה אלה ניזונים מחרקים גדולים כמו חלזונות ושבלולים, ומסייעים במיוחד למיגור הערצבים שמתחילים גם הם את פעילותם בלילה. 
אמנם העטלף הוא אויב טבעי לחרקים המזיקים, אך גם הוא מהווה לפעמים מטרד ונזק. עטלפים מסוג 'עטלף פירות מצוי' יכולים לאכול פירות רבים בעצי פרי כמו שסק, ליצ'י, תמרים, חרובים, אפרסמונים, אגסים, תאנים, בננות בשלות וכן מעצי נוי - אזדרכת ומיני פיקוס.
מלבד הנזק של אכילת הפרי העטלף מלכלך מאוד קירות ומדרכות ומשאיר אחריו שאריות עלים ושברי ענפים המשמשים ללינה. 
העטלפים משמשים גם כמאביקים וכמפיצים חשובים עבור עצי פרי בישראל. הם מפזרים את זרעי הפרי אותם הם יורקים אל מעבר לצלו של העץ. הטיפול שעוברים הזרעים אצל העטלפים יכול לעתים לסייע לנביטתם, לכן הם נחשבים כידידים.

הציפורים הן החיוניות ביותר בשמירה על האיזון בטבע. למרות שהן אוהבות מאוד גרגרים, שתילים צעירים, פירות ועלים (ציפור הבולבול למשל מחבבת מאוד פטוניה), התועלת שבהן עולה הרבה על מידת הנזק. הן ניזונות מחרקים ומכלות אותם בכמויות גדולות.
ציפור היא החיה הנפוצה בארץ, ומספר מינים מבקרים בכל יום בגינה שלנו. כדי להגביר את נוכחות הציפורים בגינה - כל מה שצריך לעשות הוא להזמין אותן לגינה: אפשר לבנות בתי קינון או פינות מנוחה בפינות עצים מוגנות ולא חשופות, ואפשר גם לחפור גומה שטוחה בקרקע, לכסות אותה בחומר פלסטי ולמלאה במים. הציפורים אוהבות מאוד בריכות טבילה, במיוחד בקיץ!

השלשול הוא מתחחה טבעית מעולה של הקרקע. הוא מעשיר את הקרקע על ידי גרירת כמויות גדולות של עלים אל מחילותיו. העלים משמשים בחלקם לאכילה וחלקם נרקבים ומספקים מזון מעולה לצמחים. בפעולתם השלשולים מנקזים את הקרקע ומונעים עודף רטיבות. השלשולים מסייעים הרבה בהפיכת שכבות אדמה ובערבוב האדמה ברקבובית - חומר אורגני שחום וספוגי שמשמר לחות, המורכב מצמחים ובעלי חיים רקובים, אחד ממרכיבי הקרקע החשובים ביותר.
השלשולים בולעים אדמה, וניזונים מהרקבובית ומן המיקרו-אורגניזמים החיים בה, ומפרישים אותה בצורת גרגרים סמוך לפני הקרקע או מעליה. המחילות הרבות שהם חופרים בלילות יוצרים תנאים אידיאליים לחדירת מים ואוויר לאדמה על כן יש לעודד אותם להתפלש בבוץ בגינה שלנו - הימצאות חומרים אורגניים (עלים יבשים או קומפוסט) על פני האדמה חיונית לפעילותם.

צפרדעים, קרפדות ולטאות ניזונות מחרקים בלבד ומסייעות בהגנה ממזיקים שונים, במיוחד ליד מקורות מים או מיכלים הידרופונים, שלחותם מושכת מיני יתושים.

שלא כמו הצב, הקיפוד הוא אורח רצוי. זהו יונק שפעיל בלילה וצד נברני שדה כמו עכברים, ערצבים, חלזונות, שבלולים ונחשים. כשהקיפוד מאויים או נבהל הוא מצטנף למעין כדור קוצני; הראש והרגליים מתקפלים אל הבטן וקוצי הגב מגנים על הבטן, הראש, והאיברים הפגיעים.

דבורת הדבש נמנית עם ידידי הגינה הטובים ביותר. הדבורים, כמו בני האדם נמשכים אל כל מה שיפה - קסמם וריחם של הפרחים. הדבורים נחשבות למאביקות המתוחכמות ביותר בעולם החרקים; אורח חייהן מותאם במיוחד לחיי שיתוף (סימביוזה) עם צמחי הפרחים. הדבורים ניזונות מצוף, אך מאכילות את זחליהן גם באבקה. עקב כך, הן פוקדות קשת רחבה ביותר של פרחים. הדבורים מסוגלות להבחין בין דגמי פרחים שונים, ותחום האור שהן מזהות כולל גם אור על-סגול, שאינו נראה לבני-אדם.
דבורים רבות הינן בעלות כושר למידה גבוה, עובדה המנוצלת על ידי הצמחים. דבורת הדבש, וכן מינים מסוימים של דבורי בר, מקפידים על הפרדה בין אבקות פרחים ממקורות שונים. בכל גיחה חדשה מהכוורת, דבורת הדבש פוקדת פרחים ממין צמח יחיד. עובדה זו מהווה יתרון עבור הצמחים המואבקים, משום שכל האבקה שהם מייצרים מועברת אך ורק בין פרחים של אותו המין, ולא מבוזבזת בפרחים אחרים. פרחים רבים מסמנים לדבורים את מצבם על ידי שינוי צבע (למשל תורמוס ההרים), וכך הדבורים נמנעות מלבקר בפרחים שכבר הופרו.

פרת משה רבנו (מושית השבע) היא מתנה משמיים לגינה הפרטית (וגם לחקלאות בכלל). בשל היותה יפת מראה ולא מזיקה לאדם, צברה מושית השבע מוניטין של בעל חיים חמוד המביא מזל, וזאת בניגוד לתחושות הסלידה והגועל שמעוררים לעתים חרקים אצל האדם.
החיפושית האדומה עם הכתמים השחורים מכלה במהירות אוכלוסיות שלמות של כנימות. נקבה אחת יכולה להטיל עד 600 ביצים בקיץ וכל זחל שבוקע ניזון מכ-20 כנימות ביום. הזחל מתבגר במשך שישה ימים, וחיפושית בוגרת חיה שנה שלמה. לעולם אל תרחיקו את עוזריכם הנאמנים ואל תרססו אותם בתרסיס קוטל חרקים. 

גמל שלמה הוא צייד נודע של מזיקי הגן. גם עליו יש לשמור מריסוסים ואיבוקים בכימיקלים רעילים. גמלי שלמה מסובבים את ראשיהם לכל הכיוונים כאשר הם אורבים לטרפם. במצבו הרגיל, רגליו סמוכות לגוף ונראות כפרושות לתפילה, ועל שום כך נקרא גם בשם "הַצַּלְיָן".
לחרק זה יש פרצוף השונה מפרצופם של שאר החרקים. על ראשו הקטן מתנוסס זוג מחושים חוטיים ארוכים. לחזהו הקדמי מחוברות שתי רגלי טרף ארוכות, הזקופות כלפי מעלה. דרך פעולתן של רגליים אלו דומה לאולר שלאורך ידיתו עוברות שתי שורות שיניים, ולהבו מסתיים בקוץ חד. הידית במקרה הזה היא קולית הרגל, בעוד הלהב הוא השוק. חרק הקרב אל גמל-השלמה נלכד במהירות הבזק בין הקוליות והשוק ונמחץ בין שיני הקולית. לאחר מכן הוא נאכל אט-אט. בתום הסעודה הזאת נותרות לפליטה כנפיו של החרק הנטרף. הטרף העיקרי של גמל השלמה הוא חגבים וזבובים. חרק זה הוא אמן הסוואה, הוא מסווה את עצמו מפני אויביו כפני קורבנותיו. הוא יכול להדמות לפרח, לענף או למקל ולהתמזג בסביבתו הטבעית באין מפריע.
 
צרעות טפילות מטילות את ביציהן על גבי גופים רכים של זחלים מזיקים (או בתוכם) והרימה הבוקעת משמידה את הזחלים בתוך זמן קצר. זחלי הצרעה ניזונים מן הכנימות ומשמידים אותן, ובכך מועילים לאדם. בין הצרעות האלה יש מינים רבים המשמשים להדברה ביולוגית של מזיקים. לדוגמה, הצרעה הטפילית אפיטיס, שהובאה ארצה מהונג-קונג ומדבירה בהצלחה את כנימות המגן השחורות המזיקות לתפוזים. כיום עורכים המדענים ברחבי העולם בדיקות וניסויים כדי למצוא צרעות טפיליות שיסיעו לאדם בהדברת מזיקים שונים הנפוצים ברחבי תבל.

גלריית תמונות


 

shlomit.nursery@gmail.com | משתלת שלומית | רחוב החקלאים 15 כפר ביאליק | ת.ד 3060 כפר ביאליק 27905 | טל: 04-8710090, 04-8719728 | פקס: 04-8718558
שעות פתיחה: א-ה: 8:00-18:00 | שישי: 8:00-16:00 | שבת וחג: סגור
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט מעוצב על-ידי סטודיו נילי